פסק-דין בתיק ת"א 8196/06

1.                  התובע, יליד 23.6.1962, נפגע עת רכב על טרקטורון שבבעלות הצד השלישי 1 (להלן: חברוני) ביום 14.4.06. התובע החליט לצאת לטיול טרקטורונים במהלך חופשת חול המועד פסח, בלוויית ילדיו, ופנה לשם כך לעסק בבעלות חברוני בשם "אזימוט טרקטורונים" שבמושב נחם (צד ג' 3; להלן: "העסק") לאחר שנתקל בפרסום של העסק בעיתון (נ/6). התובע התהפך עם הטרקטורון במהלך הנסיעה אליה יצא, ונפגע בחלקים שונים בגופו. בדיעבד מתברר שלטרקטורון לא הוצא ביטוח, ועל כך אין חולק כיום. לפיכך הוגשה התביעה כנגד קרנית (העסק, שנתבע תחילה אף הוא, נמחק מכתב התביעה במסגרת ההחלטה מיום 24.9.08). זו שלחה הודעה לצד ג' כנגד חברוני, כנגד העסק שבבעלותו על שמותיו השונים (אף שלא הוכח בכל אופן שהוא כי מדובר באישיות משפטית) וכנגד צד ג' 4 (להלן: גבאי) שחברוני טען שהוא שהוציא את הטרקטורון לשטח. חברוני טען בכתב הגנתו שגבאי כלל לא היה עובד בעסק אלא רק פנה באותו יום לחפש עבודה. לשיטת חברוני גבאי התבקש להמתין, אולם בחר לפרוץ למחסן העסק, הוציא את הטרקטורון שלא בידיעתו של חברוני והוציא את התובע לנהיגה במהלכה נפגע.

2.                  במקביל הגישה קופת חולים לאומית, שהעניקה לתובע טיפולים עקב התאונה ומימנה טיפולים נוספים, תביעה כנגד הנתבעים (ת.א. 4275/07). התביעות אוחדו ונוהלו יחדיו. לאחר הגשת הסיכומים הודיעו קופת החולים והנתבעת שהגיעו להסכמה והסכם פשרה יוגש בימים הקרובים. לפיכך יעסוק פסק-הדין להלן אך ביחסים שבין התובע לבין יתר הצדדים.

3.                  מחלוקתם של הצדדים במסגרת התובענה סבבה את שאלות החבות וזכות החזרה של קרנית כלפי הצדדים השלישיים, כמו גם את שאלת שיעור הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה, והפיצוי לו הוא זכאי. הראיות נשמעו ביום 25.4.09, אלא שבתום אותו דיון ביקש חברוני לקבוע מועד נוסף לדיון מתוך תקווה שיעלה בידו לאתר את גבאי ולהביאו כעד לבית המשפט, וזה ישפוך אור נוסף על נסיבות הארוע. לאחר שלא הוגשו בקשות מתאימות ולאחר מספר החלטות בעניין זה, נקבע ביום 22.10.09 לוח זמנים להגשת הסיכומים. חברוני הגיש בקשה נוספת לקביעת מועד להעדת גבאי, ולאחר סבב של תגובות, ועיכוב בשל הטמעת המערכת הממוחשבת, נקבע  מועד לחקירת גבאי ליום 3.11.10. גבאי לא התייצב לדיון זה, ונקבע מועד נוסף לחקירתו ליום 25.11.10. מאחר וגם באותו מועד לא התייצב גבאי לדיון, ומדברי בא כוחו של חברוני עלה שלא ניתן לאתרו, נקבע לוח זמנים חדש להגשת הסיכומים. לא למותר לציין שההודעה לצד ד' ששלח חברוני נמסרה כדין למר גבאי, בעוד ההודעה לצד ג' ששלחה קרנית נמסרה לאדם אחר כאשר המוסר טוען שניתן לכך אישור טלפוני של מי שנחזה להיות מר גבאי. על רקע מסירת ההודעה לצד ד' ניתן ביום 24.11.09 פסק דין במסגרת ההודעה לצד רביעי. התובע הגיש סיכומיו במועד, אולם הנתבעים הגישו סיכומיהם באיחור מופלג (בהסכמת התובע), וכתוצאה מכך לא נשלמה מלאכת הגשת סיכומי הצדדים כולם אלא עתה.

שאלת החבות

4.                  לגרסת התובע ביקש הוא לצאת לטיול טרקטורונים עם בניו, ופנה ל"אזימוט טרקטורונים" במושב נחם. הוא שילם סכום של 300 ש"ח במשרד העסק והציג את רישיון הנהיגה ואז הופנה אל המדריכים שהמתינו מחוץ למשרד. שם לבשו התובע ובניו אפודות וקסדות, והמדריך שבמקום מסר כי התובע ינהג בטרקטורון אחד והוא בשני. במהלך הנסיעה התהפך הטרקטורון בו נסע התובע (סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית). בחקירתו הבהיר התובע שבמתחם העסק היו לקוחות רבים באותה עת (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 21 - 23). לאחר ביצוע התשלום יצא אל הרחבה שליד המשרד שם נמסר לו ולבניו ציוד המגן על ידי המדריכים שאף סייעו לילדיו בלבישת הציוד והתאמתו (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 2 - 6; עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 10 - 12; עמ' 33 לפרוטוקול, שורות  13 - 20). התובע הבהיר שאין לו כל ידיעה מה שמו של המדריך עימו יצא לשטח (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 1 - 2). אחד המדריכים הקריא לתובע ולבניו את הוראות הבטיחות ואז הופנה למדריך אחר עימו יצא לדרך (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 6 - 10). חברוני ציין בסיכומיו שמגרסת התובע בתשובות לשאלון (שלא הוגשו לתיק בית המשפט) ניתן ללמוד שאותו מדריך נתן את הוראות הבטיחות ויצא עם המשפחה לשטח. ניתן אולי להבין כן גם מהאמור בסעיף 2 לתצהיר. מכל מקום, לעניין זה אין חשיבות של ממש, ומקבול עלי הסברו של התובע לפיו השתלשלות העניינים בהקשר זה אינה זכורה לו במדויק לאחר שחלפו שלוש שנים מהאירוע (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 15 - 19).

5.                  לאחר קבלת הוראות הבטיחות הופנו התובע וילדיו לטרקטורונים מתוך שיירה של טרקטורונים שחנתה ברחבה במנועים מונעים (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 17 - 21 ושורות 24 - 25; עמ' 32 לפרוטוקול, בשורות 18 - 19; עמ' 34 לפרוטוקול, בשורה 17; עמ' 36 לפרוטוקול, בשורות 25 - 26; עמ' 37 לפרוטוקול, בשורות 2 - 4 ובשורות 18 - 19). יוער שחברוני אישר בהודעתו כי באותו היום המתינו הטרקטורונים כאשר מנועיהם מונעים בשל ריבוי האנשים המעוניינים לצאת לסיורי הטרקטורונים במהלך חול המועד, והצורך לייעל את הוצאת הממתינים בתור לנסיעה (עמ' 43 לפרוטוקול בשורה 21 - עמ' 44 לפרוטוקול, בשורה 1). גרסתו של התובע לעניין זה לא התערערה בכל דרך שהיא. עדותו הייתה עקבית ואמינה, ולא הובא כל שמץ של ראייה לטענה שהעלה חברוני לפיה פרץ גבאי למחסן בו הוחזקו הטרקטורונים להם לא הוצא ביטוח והובאו משם.

6.                  למעשה, במהלך שמיעת הראיות התברר שלחברוני אין כל ראייה התומכת בגרסתו הדמיונית כמעט, לפיה הגיע גבאי לעסק, ביקש להתקבל לעבודה ונענה כי עליו להמתין עד שחברוני יתפנה לשוחח עימו אלא שבמרוצת ההמתנה פנה למחסן, פרץ אותו, הוציא את הטרקטורונים ופנה לתובע ובניו להוציאם לסיור מבלי שהוא מקבל תמורה כלשהי לעניין זה. מעדות חברוני התברר שעדותו לפיה נפרץ המחסן אינה אלא מסקנה שהסיק מהעובדה שהטרקטורון נטול הביטוח יצא לשטח. בפועל לא ראה חברוני את גבאי פורץ למחסן (עמ' 44 לפרוטוקול, בשורות 13 - 18), הוא יודע שהמחסן נפרץ רק מאחר ואין מקום אחר ממנו ניתן היה להביא את הטרקטורונים (שם, שורות 19 - 26; עמ' 45 לפרוטוקול, בשורות 1 - 7). אף לא אחד מהמדריכים מסר לחברוני שגבאי פרץ למחסן (עמ' 45 לפרוטוקול, שורות 13 - 14), ולמעשה לא העיד מר חברוני שמצא את המחסן פרוץ. מכאן שעדותו לפיה פרץ גבאי למחסן אינה אלא מסקנה מהעובדה שהתובע נהג על טרקטורון נעדר ביטוח. מסקנה מעין זו אינה עדות קבילה. המעט שניתן היה לצפות הוא שבמסגרת התחקיר שערך חברוני לשיטתו (עמ' 45 לפרוטוקול, שורות 15 - 16) היה בוחן אם המחסן נפרץ, אולם גם זאת לא נעשה.

7.                  מהעובדה שנעשה שימוש בטרקטורונים נטולי ביטוח לא ניתן להסיק דבר לגבי הדרך או הסיבה בגינן הגיעו הטרקטורונים אל שיירת הטרקטורונים שהמתינה לנוסעים, ובוודאי שלא ניתן ללמוד מכך שמאן דהו פרץ את המחסן וצירפם לשיירה. מסופקני אם ניתן להסיק לעניין זה מהרשעתו של מר חברוני במספר עבירות של מתן רשות לנהוג ברכב ללא ביטוח במסגרת חברת "אזימוט חוויות בשטח" (פ"ל 935/09 מדינת ישראל נ' חברוני, הערעור בעפ"ת 2232-09-10 ורע"פ 9558/10 חברוני נ' מדינת ישראל, מיום 13.1.11), אלא שנראה שהמסקנה לפיה נפרץ המחסן אינה המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין.

8.                  מהראיות עולה שהתובע מצא עצמו במקום שנחזה להיות כעסק מוסדר והומה אדם להשכרת טרקטורונים לטיולים קצרים. התובע התבקש להציג את רישיון הנהיגה שלו שתוקפו נבחן, לו ולבניו הותאם ציוד מגן והוקראו הוראות בטיחות, והם נשלחו לעלות על טרקטורונים שמנועם פועל ושניתן להסיק ששבו זה עתה מהשטח. במצב דברים מעין זה אין לצפות מאדם שיחשוד כי הטרקטורונים אינם מבוטחים, ואין לצפות מכל מי שפונה לעסק המפרסם טיולי טרקטורונים כי יבחן את פרטי הביטוח של הכלי הספיציפי עליו הוא מתעתד לרכב (לשיטת חברוני היו כל יתר הטרקטורונים שבמקום מבוטחים בביטוח תקף). נראה שחובת הבדיקה המוטלת על אדם המצטרף לטיול ארעי בטרקטורון או בג'יפ אינה גבוהה, ודי בכך שניתן היה לסבור שמדובר בעסק מוסדר ולא באדם בודד המוציא טיול פרטי ממקום שעל פניו אין דבר וחצי דבר בינו ובין עסק מוסדר. מצב דברים זה שונה מהותית ממצבו של מי שמבקש לעלות על רכב במסגרת עיסוקו הקבוע כנהג מונית (השוו רע"א 8833/09 אמנון חן נ' הפניקס, מיום 27.12.10). אין דינו של אדם פרטי היוצא לנסיעה כדינו של עובד שמעבידו מעמיד לרשותו רכב (השוו רע"א 5679/97 קרנית נ' סבן, מיום 24.3.98; רע"א 6825/01 שלום נ' שריקי, מיום 18.12.01). עניינו של הנוהג נחתך על פי ה"אשם" המיוחס לו (רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח דחבור, פ"ד נג(1) 680 (1999)), וזה נבחן במבחן של סבירות (רע"א 6825/01 שלום נ' שריקי הנ"ל; ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי, מיום 4.7.05; רע"א 8380/03 קרנית נ' סאמר עבדאלולי, מיום 8.12.05, בפסקה ה(5)(א) לפסק-הדין). החלת מבחן הסבירות על המקרה דנא לאור הדרך בה הופעל במקרים שנזכרו לעיל מביאה למסקנה שפעולתו של התובע נפלה במתחם הסבירות. אין לצפות מאדם המגיע לעסק המשווק טיולי טרקטורונים ויוצא לטיול קצר בשטח לאחר ביצוע תשלום במשרד מסודר ובתוך עסק הומה לקוחות הממתינים לתורם לעלות לטרקטורונים כי יחשוד שבין הטרקטורונים עלול להימצא טרקטורון נטול ביטוח, ואין להעמיד דרישה לפיה יבחן היטב את סוגיית הביטוח שהוצא לטרקטורון.

9.                  לפיכך יש לקבוע שחלה בעניינו של התובע הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, מאחר ולא היה עליו לחשוד שהטרקטורון אינו מבוטח, והתובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה.

10.              מאחר והגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לאמץ את גרסת התובע ולקבוע שהטרקטורון עליו רכב היה אחד משורה של טרקטורונים שהמתינה במקום, ומאחר ולא הובאה כל ראייה שהיא התומכת בטענה לפיה נפרץ המחסן, יש לקבוע שהטרקטורון שהיה מעורב בתאונה שימש את לקוחות העסק באותו יום על אף שאין מחלוקת שלא הוצא לו ביטוח. טענת חברוני בדבר העדר הרשאה לא הוכחה כלל, ומכאן המסקנה שהטרקטורון שימש את חברוני במהלך עסקיו והועמד לרשות הנוסעים על אף שלא הוצא לו ביטוח. אין מחלוקת שהטרקטורון הוא בבעלות חברוני, ועל יסוד קביעות אלה המסקנה היא שלקרנית עומדת הזכות להיפרע ממנו על כל תשלום שתשלם לתובע, וזאת מכוח הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק הפיצויים.

11.              כאמור, ניתן פסק דין בהעדר הגנה בהודעה לצד רביעי ששלח את חברוני כנגד גבאי. לא ניתן לתת פסק דין כנגד גבאי בהודעה ששלחה קרנית, הן לנוכח הספק בנוגע למסירת ההודעה לצד ג' לידי גבאי, והן מאחר ולא הוכח בצורה מספקת שגבאי הוא שהוציא את התובע לנסיעה במסגרתה נפגע. קביעה מעין זו נשענת אך על עדותו של חברוני, כאשר קרנית מביעה ספק בנוגע לטענה זו והתובע אינו מסייע כלל בפתרון סוגיה זו. בנסיבות אלה, כאשר בית המשפט מתבקש לתת פסק דין על יסוד אמירה שלא גובתה בכל ראייה חיצונית, ונסמכת אך על עדותו של עד שלא התקבלה לגוף העניין בנושא מרכזי במסגרת התובענה, אין מקום להעתר לבקשה מעין זו.

12.              לפיכך אני מחייב את קרנית לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, ומחייב את חברוני לשפות את קרנית בגין כל התשלומים וההוצאות שנשאה בעקבות פגיעתו של התובע בתאונה, ובכלל זה התשלומים לתובע, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. קרנית אינה זכאית לפסק דין כנגד הצדדים השלישיים 2 - 4, כאשר לא הוכח שהצדדים השלישיים 2 ו- 3 הם בעלי אישיות משפטית נפרדת, ואילו ההודעה לצד ג' 4 לא נמסרה כדין ככל הנראה, ולא הוכחה לגוף העניין. גבאי ישפה את חברוני בגין כל התשלומים שישלם לקרנית, וזאת על יסוד פסק הדין שניתן במסגרת ההודעה לצד רביעי.

הנזק

שיעור הנכות

13.              כתוצאה מהתאונה נמצאו אצל התובע שבר דחוס בחוליה L1, חשד לשבר בראש הרדיוס הימני ורדיקולופטיה קלה באזור חוליהC7  משמאל. המומחה מטעם המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' דוד סגל, מצא בבדיקה הקלינית עקמת מותנית שאינה קשורה לתאונה, כאבים בכתפיים בתנועה סיבובית של הצוואר לשני הצדדים, מגבלת תנועה של 5-10 מעלות בכיפוף הקדמי בכתף ימין ורגישות באזור L1 והפחתת תחושה באצבעות 2, 3 ו- 4 בכף יד שמאל.  למעט ממצאים אלה הייתה הבדיקה הקלינית הנוגעת לפגיעה בתאונה תקינה. המומחה הבהיר שהתאונה לא הותירה שבר בראש הרדיוס. בגין השבר בחולייה קבע המומחה לתובע נכות בשיעור 7.5% בהתאם לסעיף 37(8)(א)-(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: התוספת לתקנות). המומחה הפנה את התובע לבדיקת EMG והולכה עצבית, וממצאי הבדיקות התאימו לרדיקולופטיה כרונית קלה של העצבים בגובה C7-T1 מצד שמאל. על רקע ממצא הדמייתי זה יחד עם "התלונה על נימול באצבעות יד שמאל" קבע המומחה לתובע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 29(6)(II) לתוספת לתקנות. הוא ציין שבשנת 1999 היה התובע מעורב בתאונת דרכים עם כאבים בכתף וביד שמאל "אולם ללא תיעוד שמדובר בגירוי עצבי וללא המשך התלונות". הוא ציין שהנכות שקבע "כוללת בתוכה את המגבלה הקלה הקיימת בכתף ימין". כן קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% לחודשיים, נכות בשיעור 50% לחודשיים נוספים ונכות בשיעור 30% לשני החודשים שלאחר מכן.

14.              המומחה נחקר על עדותו והוצגו לו מסמכים רפואיים שונים בנוגע לפגיעותיו הקודמות של התובע בעמוד שדרה צווארי (רישומים על תלונות לא מעטות משנת 1999 ואילך, כעולה מתיק האורטופד המטפל - נ/3) והממצאים ההדמייתיים בעניין זה כולל בגובה C7 שנמצאו כבר ביום 29.12.99 והוחמרו בבדיקה מיום 30.3.06, שבועיים לפני התאונה, לאחר תלונות על "כאב עז" ו"כאב הוחמר". כן הוצגו לפניו הרישומים על הקרנת כאב "לכתף ולזרוע שמאל" (רישומים מיום 18.1.98, מיום 17.12.99 ומיום 20.1.00 - נ/3) וכאב הקורן ליד ימין "לפעמים נימול" (רישום מיום 8.1.06 - נ/3), ורישומים אודות תלונות חוזרות ונשנות בעקבות פריצת דיסק בגובה L5-S1. המומחה השיב שתיעוד זה עמד בפניו עובר לעריכת חוות-הדעת אולם הוא לא הזכיר אותו בחוות-הדעת מאחר וידע שלתובע פגיעות קודמות בעמוד שדרה צווארי ומותני והתייחס רק לפגיעה הנוספת של שבר בחוליה ופגיעה עצבית (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 1 - 4). הוא אישר שלא ניתן לדעת מבדיקת ה- EMG מתי החלה הרדיקולופטיה, וכי הממצאים ב- CT שנערך זמן קצר לפני התאונה מצביעים על שינויים ניווניים בגבהים רבים בצוואר ויכולים להתאים לרדיקולופטיה מימין ומשמאל גם יחד (שם, בשורה 22 - עמ' 13 לפרוטוקול, בשורה 8). המומחה אישר שלא נמצאו במקרה זה סימנים לרדיקולופטיה, למעט ממצא בדיקת ה- EMG המתאים לתופעה כזו, התלונה של התובע על כאב באצבעות והממצא של ירידה בתחושה באצבעות (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 25 - עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 9; עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 4 - 13). הרדיקולופטיה שנמצאה אצל התובע היא קלה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 26 - עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 2), ונכון היה להשוותה לנוירוטיס ולהעניק את הנכויות בהתאם לסעיף הדן בנוירוטיס (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 3 - 7). על אף זאת, ועל אף שסעיף 29(6)(I) קובע שאין להעניק נכות על נוירוטיס בדרגה קלה, עמד המומחה על דעתו לפיה במקרה זה יש להעניק 10% (שעל פי הגדרת התוספת לתקנות מתאים למצב של פגיעה בינונית), מאחר וקביעה זו מתאימה לדעתו לנזק. הוא אישר שבעניין זה הוא סוטה מהתקנות ו"עושה שבת לעצמו" "אבל עם סימוכין מהתורה" (שם, בשורות 23 - 26). למרבה הצער נראה שטיבם של סימוכין אלה לא הובהר דיו.

15.              נראה שקביעותיו של המומחה בעניין הנכות העצבית אינן יכולות לעמוד במקרה זה. כידוע, חוות  דעתו  של מומחה רפואי אינה אלה ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף  נייר  פסולת, פ"ד כ (4) 48, 50 (1966); ע"א 409/84 מדינת  ישראל  נ'  שגב, פ"ד מ(3) 706, 710-711 (1986); ע"פ 2457/98 גלעד שמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 289, 299 (2002); ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו נ' יאסין, מיום 31.8.11, בפסקה 20 לפסק-הדין). בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168 (1968); ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, מיום 7.3.1995; ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב, מיום 24.11.05, בפסקה 6; ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, מיום 5.3.09, בפסקה כד לפסק-הדין). מכאן שאם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993); ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588 (2004)). אומנם, "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 9598/05 ממן נ' המגן, מיום 28.3.07, בפסקה 7 לפסק-הדין; ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 12.10.08, בפסקה 5 לפסק-הדין). עם זאת, לבית המשפט שמורה סמכות זו, ובפרט כאשר המומחה הסיק מסקנה שגויה מהעובדות או שהוא "מפרש שלא כהלכה את התוספת לתקנות על פיה נקבע שיעור הנכות" (ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך סאמי, מיום 24.7.01; הילכת לנגר, שם). כפי שיובהר להלן, במקרה דנא התקיימו הנסיבות המחייבות התערבות בקביעתו של המומחה.

16.               המומחה נשאל מדוע לא ייחס את הרדיקולופטיה לתאונה הקודמת שעבר התובע, והשיב (תשובה 7(ב) לתשובות לשאלות הבהרה מיום 25.12.07) כי מאז אותה תאונה לא היו תלונות אודות תחושה שונה. דא עקא שגם לאחר התאונה מושא התביעה לא היו תלונות אודות תחושה שונה, אלא אך תלונות על כאבים שהועלו בפני המומחה. תלונות מעין אלה נמצאו בשכיחות גבוהה יותר בתיק הרפואי בשנים 1998 - 2000 מאשר בשנים שלאחר התאונה מושא התביעה, וממילא, על רקע הגיונם של דברים שקבע המומחה, היה מקום לייחס לכל הפחות את חלקה הגדול של הנכות לעבר. אם לא די בכך, הובהר לעיל שהמומחה הסכים בחקירה שהסעיף שיש להפעיל לעניין רדיקולופטיה הוא זה המתייחס לנוירוטיס, וכי לכל היותר ניתן לקבוע שמדובר ברדיקולופטיה קלה. מכאן שהיה מקום להפעיל את הסעיף המתאים לנוירוטיס קלה (סעיף 29(6)(I) לתוספת לתקנות, שאינו קובע נכות) ולקבוע שלא נותרה נכות. לעניין זה נראה שהמומחה פירש שלא כהלכה את התוספת לתקנות. הצטרפות שני אלה גם יחד, בצירוף הממצאים בבדיקת ה- CT המצביעים על שינויים ניווניים ללא קשר לתאונה הנוכחית שעשויים להתאים כשלעצמם לממצא של רדיקולופטיה (כפי שאישר המומחה בחקירתו), מביאים למסקנה שלא היה מקום לקבוע לתובע נכות בגין הפגיעה בתחושה, ובוודאי שלא לזקוף את כולה לטובת התאונה. לכל היותר יתכן שהיה מקום לקבוע נכות כלשהי בגין המגבלה בתנועת הכתף, שנכללה בנכות שהעניק המומחה (אף שזו ניתנה תחת הסעיף הנוירולוגי שעניינו בפגיעה תחושתית).